מחלת הכלבת

מחלת הכלבת הינה מחלה נגיפית (ויראלית), הידועה עוד מימי קדם בכל חלקי העולם. מדובר במחלה קטלנית וחשוכת מרפא, אשר עם הופעת סימניה הקליניים הראשונים, באדם או בבע”ח, גורמת למוות מהיר יחסית, תוך ייסורים קשים. מידי שנה, מתים ברחבי העולם עשרות אלפי בני אדם מכלבת, כולל במדינות הגובלות עימנו.
במהלך 50 השנה האחרונות, נפטרו בישראל מס’ אנשים מכלבת. עד היום, לצערנו, טרם נמצאה תרופה ו/או טיפול יעיל, העשויים להציל את הלוקים במחלה נוראה זו.

כלבת מאובחנת אבחון וודאי אך ורק בבעל חיים מת שכן האיבר הנבדק הוא המוח. הבדיקה נערכת במכון הווטרינרי ע”ש קימרון של משרד החקלאות בבית דגן.

בשנתיים האחרונות נרשמו בישראל 27 אירועי כלבת בחיות בר, משק ובית. המחלה, על הנגיף המחולל אותה, מועברת כמעט תמיד בעקבות מגע (נשיכה, שריטה) בין בעלי חיים לבין עצמם או בין בעלי-חיים לבני-אדם, באמצעות רוק של בעל-חיים נגוע.
המחלה אופיינית ליונקים בלבד, ובאזורנו ניתן למנות שלוש קבוצות של בעלי חיים

 

העלולים לחלות במחלה:
1. חיות בר כגון שועלים (המהווים את המאגר העיקרי לנגיף), תנים זאבים נמיות וגיריות.
2. חיות משק כגון, בקר צאן סוסים וחמורים.
3. חיות בית, כגון כלבים וחתולים (הסכנה במקרים אלה חמורה במיוחד בשל העובדה כי מדובר בבעלי חיים הנמצאים במחיצת בני-אדם).

כניסתו של הנגיף לתוך גוף חי בעקבות נשיכה או שריטה , מביאה להתרבותו, כאשר הנגיף ”שואף” כל הזמן להגיע לרקמת תאי העצב. מרגע שהגיע הנגיף אליהם, הוא נודד לאורכם עד הגעתו אל מערכת העצבים המרכזית, ומשם, קצרה ומהירה הדרך אל המוח. בשלביה הסופיים של המחלה (השלב המידבק) מגיע הנגיף אל בלוטות הרוק, ומופרש דרכן לחלל הפה. 

 

ספריה
סביום
מוקד עירוני
מתנ"ס
הרשמה
עבור לתוכן העמוד